החלטה בתיק ע"מ 3216/09

ביום 5.10.09 התרחשו זריקות אבנים לעבר תצפית צה"ל שהתמקמה בחברון. האבנים פגעו בשוטר מג"ב שהיה בתצפית, הגם שלא גרמו לנזק ממשי. השוטר הבחין במיידי האבנים וכיוון כוח אחר של מג"ב אל המיקום ממנו הושלכו האבנים. כשהגיע כוח זה למקום, נעצר המשיב.

בית משפט קמא החליט לשחרר את המשיב מאחר ומצא סתירות בעדויות שוטרי מג"ב הקשורות לאירוע.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק החקירה מצאתי כי אינני שותף למסקנת בית משפט קמא.

שוטר התצפית, ניסים מזרחי, טען כי זיהה את המשיב יחד עם נערים נוספים ממרחק של כ-50 מטרים כמי שמיידים לעברו אבנים. הוא ציין כי המשיב היה דומיננטי ובלט בפרטי לבושו שהיו שונים משל האחרים. הוא ציין כי הוא זיהה את המשיב בוודאות של 100% וכי שמר על קשר עין רציף עמו עד שיצא מאזור הבית בו היה ואז נעצר על ידי הכוח הנוסף שהגיע למקום. עוד מסר כי הוא זה שכיוון כוח זה לעבר מיקומו של המשיב.

שני שוטרים נוספים שהיו בכוח העוצר, רוסלן קיריל וקובי ביטון, ציינו מפורשות כי גם הם הבחינו בעורר מיידה אבנים, כי כוונו על ידי התצפית אל מיקומו של המשיב, ועצרו אותו כשיצא מאזור הבית. גם הם מציינים כי המשיב לבש חולצה שונה משל האחרים שיידו אבנים עמו וזיהו אותו כמי שיידה את האבנים.

בית משפט קמא הסתמך על אמירה של רוסלן קיריל בחקירה כי שוטרי התצפית לא זיהו את המשיב כמיידה אבנים כיוון שהיו במיקום נמוך יותר מגג הבית ממנו הושלכו האבנים וכי אף שוטר לא נפגע.

אינני סבור כי באמירה זו יש כדי לסייע למשיב. ראשית, קובי ביטון שהיה עם רוסלן קיריל מסר דברים אחרים, כי התצפית זיהתה את המשיב, ובנוסף, הדבר מתחייב מעצם העובדה כי אנשי התצפית כיוונו את הכוח בו היו רוסלן קיריל וקובי ביטון. הרי אם התצפית לא זיהתה את המשיב לא היה אפשרי למסור פרטים לגביו ובכלל זה תיאור של החולצה אותה לבש - פרט שנמסר לכוח העוצר. בנוסף, דבריו של קיריל הינם הערכה בלבד, שכן לא היה בתצפית בעצמו, וזאת אל מול דברים ברורים וחד משמעיים של ניסים מזרחי שהיה בתצפית, ראה את המשיב וכיוון את הכוח העוצר אליו. כמו כן, אין בדבריו של רוסלן קיריל ביחס לתצפית כדי לשלול את כוחה העצמאי של עדותו שלו ושל עדות קובי ביטון שמסרו כי ראו בעצמם את המשיב מיידה אבנים.

אני סבור כי עדויות השוטרים מלמדות על פוטנציאל ראייתי לכאורי להוכחת האישום המיוחס למשיב. אינני סבור כי עדויות השוטרים סותרות זו את זו או פוגמות במשקל הראייתי שיש להעניק למידת ביטחונם בזיהויו של המשיב כמי שיידה אבנים.

לפיכך, לנוכח קיומן של ראיות לכאורה, ומאחר ולא הייתה מחלוקת אמיתית על קיומה של עילת מעצר, אין מנוס מלהורות על מעצרו של העורר.

סוף דבר: הערר מתקבל. המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 26 באוקטובר 2009, ח' בחשוון התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: